לשקד, התינוקת שלנו, היתה התחלה לא פשוטה..
איך הייתם מרגישים לו היתה לכם תינוקת עם צרכים מיוחדים ולא היתה לכם מסגרת מתאימה בה תוכל ללמוד?
לשקד יש תסמונת דאון, וכתינוקת היו לה המון בעיות רפואיות. היינו צעירים והרגשנו לגמרי לבד. היינו צריכים לשבת איתה בנסיעות ארוכות באוטובוס כדי לקחת אותה לטיפולים, ואת רוב העבודה עשינו אנחנו ההורים בבית. כל הזמן היו לנו אתגרים והמשקל על כתפינו היה כבד.
עד ששקד החלה ללכת למעון פרח ביישוב שלנו בגיל חצי שנה. תארו לעצמכם את ההקלה שלנו כאשר המנהלת אמרה לנו שמעכשיו שקד תקבל את כל הטיפולים להם היא זקוקה כדי להתקדם תחת קןרת גג אחת!
מאותו יום, לא רק שחייה של התינוקת שלנו השתנו, גם אנחנו יכולנו לנשום לרווחה ולדעת ששקד בידיים טובות. כל המטפלות הפרא-רפואיות שלה עבדו בשיתוף עם הצוות החינוכי במעון. הרגשנו חום ואהבה מכל אחד ואחת מהם. הם נתנו לנו הרגשה ששקד התינוקת היחידה במעון, בזכות תשומת הלב והאהבה הגדולה שהורעפו עליה.
צוות פרח ממש קוסמות. שקד היתה כל כך קטנה ושברירית כאשר הגיעה לשם. אפילו בגיל 20 חודשים היא נראתה כמו תינוקת בת ארבעה שבועות. הן עבדו יחד איתנו, עד שקרה מה שאני קוראת לו “הנס של פרח”. כיום שקד בת שלוש, והיא לא מפסיקה לרוץ. כולם מנסים לתפוס אותה, אבל היא כמו מנסה לפצות על הזמן שעבר, וגורמת לכולם לרדוף אחריה.
לא יכולנו לחלום על קבוצה של אנשים יותר מסורים, אוהבים ומקצועיים. בשלב מסויים דאגתנו הגדולה ביותר היתה, מה יקרה כאשר שקד תסיים את המעון? אף אחד מאיתנו לא היה מוכן לעזוב את רשת פרח.
תפילותינו נענו ופרח פתחה גן שאליו שקד הולכת עכשיו.
תודות לכם אנשי פרח אנחנו סמוכים ובטוחים שהתינוקת שלנו תמשיך לגדול ולהתפתח. כל המשפחה והקהילה מתרגשת לראות כיצד שקד תתקדם בגן, תפגוש עוד חברים, ותלמד המון דברים חדשים!
בני מיכאל מדבר אתי!
מיכאל הוא ילד מיוחד. למרות היותו ילד רגיש ואוהב, הוא לא תקשר כלל עם הסביבה לפני שהגיע לרשת פרח.
במשך השבוע, מיכאל היה נשאר אצל סבתו, ואני הייתי אוספת אותו לבלות את השבתות בבית אתי ועם אביו. הוא היה רגיל להיות רק איתנו, והיינו צריכים לוודא שלא היו עוד אנשים או ילדים בסביבתו כי הוא היה כל כך רגיש, שהקולות שלהם ממש גרמו לו כאב.
בגיל שנתיים מיכאל החל ללכת למעון פרח באלעד. הצוות היה כל כך סבלני איתו. במשך השנה הם פיתחו וביצעו תכנית אישית עבורו, במטרה לחשוף אותו לאט ובהדרגתיות לקולות ונוכחות של ילדים ואנשי צוות. ובאמת, בסוף השנה מיכאל כבר הרגיש הרבה יותר בנוח בחברת ילדים אחרים, אבל הוא עדיין לא תקשר.
בשנה שלאחר מכן, כאשר מיכאל היה כבר בגן פרח, אחת המורות שמה לב שכאשר הוא מסתכל בספר, הוא מזיז את האצבע לאורך הטקסט. היא חשבה שאולי מיכאל יודע לקרוא.
באותה תקופה שלחתי לצוות בגן קטע וידאו מהבית, בו רואים איך מיכאל מצביע לפי בקשתי על צבעים וציורים על שטיח בבית. תהילה המורה שלו ביקשה ממני להגיד למיכאל להצביע על אותיות בפעם הבאה. כך עשיתי, ולא יכולתי להאמין למראה עיני. מיכאל ידע את כל אותיות האלף-בית!
תהילה קפצה על ההזדמנות והחלה ללמד את מיכאל לקרוא. תוך זמן קצר הוא החל לזהות מלים, ואז משפטים קצרים, ואז החל לקרוא ספרים.
לאחר שמיכאל החל לקרוא, הצוות החל להשתמש ביכולות שלו על מנת לתקשר. הוא החל לענות על שאלות ולהקליד משפטים קצרים על האייפד והמחשב. התקשורת עם הצוות החלה לזרום.
היום, תודות למסירות האינסופית והעידוד, והשימוש ביכולות ההקלדה של מיכאל, הוא משתמש בקול שלו גם כדי לדבר.
צוות פרח מדהים. הם לא מוותרים על אף ילד. לעולם.
